"זה היה הריון ראשון" מספרת גל, בן זוגי קיבל הצעת עבודה מאמזון קנדה והיה צריך להגיב מהר. בן זוגי רצה מאוד להתנסות ברילוקיישן וחיפש זמן מה הצעות עבודה. ואני? לא ממש רציתי, היה לי טוב בישראל. בדיוק התחלתי עבודה חדשה כיועצת חינוכית שמאד נהניתי ממנה. לא רציתי לעזוב את המשפחה שלי, החברות שלי, העבודה שלי. מצד שני היה לי חשוב שהבן זוג שלי לא יפספס את ההזדמנות של פעם בחיים הזו שהוא חלם עליה שנים.
סיכמנו שניסע לשנתיים ולאחר שנתיים נחליט אם אנחנו נישארים או חוזרים וההחלטה צריכה להיות של שני בני הזוג- אם צד אחד לא רוצה להישאר צריך לחזור.
עוד בישראל התחלתי ליצור קשר עם נשים ישראליות שחיות בקנדה דרך הפייסבוק כדי לקבל קצת מידע, כמו רגינה מארגון WE להעצמת נשים ישראליות בונקובר ותמרה מארגון "מאמעטפת" התומך בנשים בתקופת ההיריון ואחריו. הבנתי שנושא ההיריון ולידה בקנדה שונה מאד מבישראל. "בהתחלה די נלחצתי כשהבנתי שיש בקנדה הרבה פחות בדיקות היריון. רציתי לעשות הכל בול כמו בארץ, אותו מעקב היריון". עם זאת, לאט לאט נרגעתי והבנתי שכאן זה שונה, פחות אינטנסיבי.
ואז הגיעה הקורונה. החל להיבנות לחץ חדש. "מדיניות הקורונה בישראל היתה קשוחה יחסית לקנדית. ריבוי בדיקות, מעקבים אפידמיולוגיים, סגרים והתחילו מדברים על חיסונים, בשעה שבקנדה הרגשתי שאולי קצת שאננים – אין מספיק בדיקות, אין סגרים (כמו שהיה בעוד מדינות בעולם)".
עם זאת, לאט לאט הרגשתי מזל שאני כאן. "אם יש מקום שכדאי לחיות בו בזמן מגיפה עולמית זה ונקובר". החיים כאן יחסית היו שגרתיים בזמן ששמעתי על החיים הקשים בישראל.
הייתי מאד מחוברת לחברות שלי בישראל דרך הזום והוואטסאפ אך מצד שני מאד רציתי להשתלב ולחיות את ההווה. לפני שפרצה הקורונה (חייתי כאן חודשיים) מאד ניסיתי להשתלב ולהגיע למפגשים חברתיים בכל ערוץ אפשרי (הכולל שהזמין לארוחות שישי, מפגשי מאמעטפת, קבוצת "לומדות"), להכיר אנשים חדשים. "לקחתי את יצירת הקשרים כעבודה. השקעתי והתמדתי והקפדתי לא להסגר בבית". הרגשתי שאני בונה משהו שנקטע בעקבות הקורונה. במציאות של הקורונה זה היה מאתגר – הופסקו ארוחות השישי בכולל, הופסקו מפגשי הנשים, אנשים פחדו להיפגש פנים אל פנים ומצאנו את עצמנו סגורים בבית.
לקראת מועד הלידה, גל נתקלה בדרמה בהפקת רשויות ההגירה. בשל הקורונה, קנדה הגבילה את כניסת מי שאינו קנדי, ובינהם, הוריה של גל שביקשו ללוות את הבת היולדת. גל הצליחה להשיג אישור מיוחד להוריה, והמתינה לבואם. רק ביום הטיסה, התברר שלקצינת ההגירה שפגשה את ההורים יש זכות וטו וסמכות לשלול את האישור שניתן להורים. אלו בילו לילה על הכסאות בשדה התעופה ונשלחו חזרה לביתם כלעומת שבאו. ללידה הם כבר לא הגיעו.
גל זוכרת את הימים האלו כימים של בכי. מי שעזר לה לעבור את תקופת הלידה בתחושה שהיא מוקפת ועטופה היה ארגון מאמעטפת והקהילה הישראלית "חברה אחת שלחה לי את העוזרת שלה שניקתה והכינה לי את הבית. חברות אחרות במאמעטפת בישלו לי מזון וביקרו אותי. מאמעטפת שידכו לי את כינרת המקסימה, דולה, אמא מנוסה שתמכה בי. לקלח את התינוקת לא היה לי מושג והיא לימדה אותי".
גל עברה את הקיץ בשלום. באותו זמן נכנסו לתוקף הקלות בתקנות הקורונה שאיפשרו להפגש עם חברים. מצד שני, בשל הקורונה, לא היו מסגרות פעילות כמו חוגים של אמהות ותינוקות והיה קשה להבנות את הימים בחופשת הלידה.
"ואז התחיל החורף. אנשים נסגרו בבתים. מזג האויר היה קשה ולא איפשר לצאת החוצה עם תינוקת קטנה. הרגשתי סגורה". מה שהציל את גל מלשקוע היה הביקור בארץ שבו לראשונה פגשו הסבים והסבתות את הנכדה החדשה. גל בילתה עם חברותיה ועם התינוקות שנולדו להן במקביל לשלה.
כשגל חזרה לקנדה היא היתה נחושה לצאת לעבוד. התינוקת התקבלה לגן כשחזרנו לקנדה (בגיל שנה) וזה הרגיש הזמן הנכון. הרצון של גל לחזור למעגל העבודה נתקל בקשיים. הקושי לקבל הכרה בהשכלה ובנסיון המקצועי מישראל. "לא היו לי תעודות קנדיות, והאנגלית שלי לא היתה מספיק טובה".
בנקודה הזו חברים המליצו לה לעבוד בכל דבר, אפילו במקדונלדס. גל בדקה עם עצמה והבינה שיש עבודות שעדיף שלא. לכן המשיכה להתמיד בחיפוש אחר עבודה שקשורה בילדים או במסגרות חינוכיות. מי שהושיט שוב יד היתה מטי ממאמעטפת שחיברה את גל לאחד מבתי הספר היהודיים. כיום גל עובדת כמורה לעברית בכל הכיתות בבית ספר " זו לא עבודה קלה כיוון שעלי ללמד בכל הכיתות ולחבר מערכי שיעור לכל חתך גיל ולרמות עברית שונות גם בתוך הכיתה, בנוסף האנגלית שאיתה הגעתי, היתה לי לרועץ". "אבל אני מודה לאלוהים על העבודה הזו שמאפשרת לי יציאה מהבית, מפגש עם אנשי צוות נעימים בבית ספר אינטימי. אני נהנית מהעבודה עם הילדים והצוות, מהשיפור המתמיד בשפה האנגלית ומרכישת הנסיון הקנדי שכל כך נחוץ".
היום כשגל פוגשת נשים חדשות בעיר היא עושה הכל להושיט להן יד. "להעזר זה כח, אל תתביישו לבקש עזרה. תהנו מכל מה שיש לקהילה ולמקום להציע, מהמפגשים, מהטבע, מהטיולים והארועים. לכו למפגשי מאמעטפת השכונתיים ותכירו חברות חדשות. תזכרו שהשעות הפוכות. לא תמיד אפשר להתקשר ולהתייעץ עם אמא או חברות בארץ., יש לכן את מאמעטפת. זה מקום בטוח. תיעזרו, תישאלו כל שאלה ואל תחששו לשאול אפילו את השאלות הטפשיות ביותר".
לגל יש טיפ חשוב נוסף ליולדות ואמהות צעירות "אם אתן באמת רוצות, אפשר לגדל כאן ילדים בלי לקנות כמעט כלום. בונקובר יש אידאולוגיה אקולוגית מובילה. ניתן לקבל בחינם או עבור סכום פעוט ציוד יד שניה, ריהוט לתינוקות וערמות של בגדים איכותיים מאמהות שאינן זקוקות להם יותר. הרשתות קיימות גם בקהילה שלנו וגם מחוצה לה, כמו קבוצות הפייסבוק השכונתיות buy nothing שמוסרות דברים איכותיים בחינם. אפשר לגדל ילדים מאושרים בלי להוציא כסף מיותר".
