ההתחלה של רקפת וליאור ברילוקיישן הייתה תקלה אחת מתמשכת. גם עכשיו, לאחר 7 שנים ברילוקיישן כשהיציבות מורגשת, היעדים מושגים שוב ושוב וליאור אוחז בפרס האיימי היוקרתי, החיים מזמנים להם תקלות בתדירות ששומרת על רקפת וליאור ערניים. מאוד מאוד ערניים. כך לדוגמה, ביום שנפגשנו לראיון רקפת סיפרה שליאור בעלה עבר בהצטיינות את המבחן הקובע לקבלת האזרחות הקנדית. מסתבר שנאלץ לחזור על המבחן. הקנדיים לא החשיבו לו את הפעם הראשונה שעבר בהצלחה כי הייתה תקלה בזום והמצלמה לא עבדה.
תחילת דרכם בקנדה לא הייתה כזו. ליאור ורקפת פגשו אז צדדים אנושיים פחות נעימים.
הרעיון לעבור לקנדה הבשיל אצלם בהדרגה. ליאור, שהיה הנדסאי בניין במקצועו ועבד בעיריית חיפה בעבודה שלא בתחומו, רצה תמיד ללמוד אנימציה, רקפת תמכה בליאור ודחפה אותו בנחישות לממש את החלום. אנשים קרובים בסביבתו ניסו להניא אותו מהרעיון. הם ראו את התחום כ"לא פרקטי ולא מקור בטוח לפרנסה" במיוחד לנוכח הקביעות שהייתה לליאור בעירייה. עוד הסתייגו מעלות הקורס הגבוהה, הנסיעה הממושכת לשיעורי ערב בתל אביב והעמידה בלוחות הזמנים של הגשת העבודות. בסיוע הגב של רקפת, השתמש בחסכונות שצבר למימון קורס האנימציה במכללה הישראלית לאנימציה IAC, שהתברר כבחירה מצוינת.
משם דבר התגלגל לתוך דבר. ליאור עזב את עבודתו בעירייה ועבד בחברה לאנימציה דו-מימדית שיצרה את העולם הוירטואלי לילדים בשם מיקמק. בהמשך אחד המורים בקורס חשף לפני ליאור הזדמנות להתחבר לעמית שלו בתחום האנימציה ממונטריאול שהגיע לארץ לביקור לתת קורס חינמי קצר. מבין הפונים התקבלו שישה, ביניהם ליאור. משם הדרך ללימודי אנימציה בקנדה הייתה קצרה. רקפת זרמה עם ההצעה לעבור לקנדה. באותו זמן שליאור התקבל ללימודים בקנדה, עבדה רקפת באוניברסיטת חיפה. זו היתה עבורה פרנסה, אך לא חיבור משמעותי מספיק שיגרום להם להישאר בארץ.
מפה התחילו התקלות וההפתעות לבסס את נוכחותן בחיי הזוג. ממש לפני היציאה לקנדה, הגיעו חדשות טובות. התברר שרקפת בהריון מטיפולי הIVF שעברה. אלא שההריון היה בסיכון. ליאור התקבל ל Vancouver Film School, אחד מבתי הספר היוקרתיים ביותר ללימודי אנימציה בוונקובר קנדה, וקיבל ויזת לימודים. רקפת נשארה בבית הוריה בארץ וליאור יצא לקנדה להתחיל את לימודיו. אביה של רקפת נרתם לעזור לזוג ונסע עם ליאור למשך החודשיים וחצי הראשונים על מנת לסייע לו להתמקם. רקפת וליאור, שהיו על תקציב מצומצם, קיבלו בברכה כל תמיכה שקיבלו מהוריה של רקפת לכל אורך התהליך.
גם הלידה לא הייתה חפה מתקלות. רקפת שידעה שהיא הולכת ללדת לבד, התנחמה בכך שאחותה מטקסס, שהיא אחות במחלקת יולדות, תגיע אליה ללידה. לצערן התכנון לא יצא לפועל. רקפת מצאה את עצמה יולדת ללא אחותה כשאימה וגיסתה לצידה. מי שעוד "נכח" בלידה הוא ליאור מקנדה שצפה ברגע החשוב דרך הסקייפ.
כשמיה התינוקת הייתה בת חודש, ליאור, שהיה בחופשת סמסטר, טס לישראל למספר ימים להיפגש עם בתו (בתמונה המצורפת). כשמלאו למיה חודשיים וחצי, רקפת עברה איתה לוונקובר, להתאחד עם ליאור שהתגורר בדירת חדר אחד מרוהטת בדאון-טאון וונקובר. רקפת לא עשתה את המסע לבד. לטיסה הצטרפו אחיה ומשפחתו בת 4 הנפשות. החבורה נחתה בוונקובר וככה במשך שבוע התגוררו בדירת חדר בקומה ה18 ארבעה מבוגרים, 2 ילדות ותינוקת אחת.
כבר בלילה הראשון בוונקובר המשיכו התקלות-הפעם בסגנון קנדי. ליאור ורקפת הפקידו את התינוקת בידי המשפחה ויצאו לבילוי זוגי ראשון מזה חודשים. כשחזרו שנשמעה אזעקת שריפה. האזעקה תפסה את הנוכחים מבולבלים והלומי ג'טלג. אף אחד מהם לא ידע את הנהלים ואיך יורדים 18 קומות עם עגלה ותינוקת. למזלם זו התבררה כאזעקת שווא והחבורה חזרה לישון.
לאחר פחות מחודש בדירה כתא משפחתי, ליאור ורקפת התחילו להתרווח לתוך שגרה חדשה ולחוש לראשונה נינוחות ויציבות. אבל רצף התקלות לא חדל. בעל הבית עדכן אותם שהדירה נמכרה. ליאור ורקפת לא ידעו מה המשמעויות עבורם ומהן הזכויות שלהם במקרה שכזה. באמצע אותו הלילה התעוררה רקפת לנהר עמוק של מים שהציף את הבית. למזלם השכיבו את מיה התינוקת לישון במיטה מוגבהת ולא ב pack & play הנמוך. ההצפה שהגיעה מפיצוץ צינור בדירה סמוכה, פגעה בכל חלקי הבית. בעל הדירה אירגן מיד חדר במלון סמוך. בשל המרחק הקצר אף מונית לא הסכימה לסייע לזוג בהעברת החפצים. ליאור ורקפת, שכמעט לא הכירו אף אחד בעיר עשו את ההעברה במזוודות נגררות על המדרכה.
רקפת בדקה מידי יום את תהליך יבוש הדירה והשתוממה לראות שהמייבשים התעשייתיים שהוכנסו לדירה, כנהוג במקרי הצפה, הוצאו. כנראה שבעל הבית החדש החליט שלא לייבש את הדירה ולהחזיר אותה לתפקוד. כל זה על מנת לנצל את ההזדמנות הביטוחית, לפנות את הדיירים ולהתחיל בשיפוצים. כעבור 3 לילות במלון עברו עם התינוקת מהמלון לחבר ללימודים שהתגורר מול הקולג' שבו למד ליאור. העומס היה בשיאו. ליאור היה בעיצומה של תקופת הגשת עבודות. החבר פירגן לזוג ולתינוקת שבועיים בדירתו. וכך 3 מבוגרים ותינוקת גרו ביחד למשך שבועיים.
רקפת, ליאור ומיה נותרו חסרי בית. רקפת התחילה בחיפושים נואשים אחר דירה פנויה. ליאור שקע לתוך הלימודים ורקפת התמקדה בדירות מרוהטות מה שצמצם מאוד את האפשרויות. היא העדיפה שלא להתעסק עם ריהוט דירה ואבזורה, כשהיא לבד עם תינוקת רכה וללא רכב. בין הדירות היחידות שהיו פנויות, מצאה דירה במצב ירוד. בעל הבית אפשר להם להיכנס מיידית והרגיע אותם שיש לו חלופה מצוינת עבורם שאמורה להתפנות תוך זמן קצר. הוא המליץ לעשות חוזה ל-3 חודשים שבסופם יעברו לדירה האחרת. הזוג שמח על ההצעה וחתם על חוזה לשלושה חודשים. חודש לפני סיום החוזה פנתה רקפת לבעל הבית וביקשה לראות את הדירה שאליה הם אמורים לעבור. בעל הבית העמיד פנים שהוא לא מבין על מה היא מדברת והכחיש כל שיחה בנושא. באותו מעמד עדכן את רקפת שעליה לפנות את הדירה הנוכחית במועד כיוון שיש לו שוכרים בקנה.
רקפת מצאה את עצמה מחפשת דירות שוב. ליאור היה שקוע באותה תקופה בהגשת הפרויקט הסופי. הפעם רקפת נעזרה מרחוק באימה מישראל ואחותה מטקסס. רקפת וליאור עברו לדירה שמצאה אחותה מול מוזיאון המדע. בשל התקציב המוגבל וללא מקורות הכנסה, ביצע הזוג גם את ההעברה הזו במזוודות תוך שימוש באוטובוסים. הדירה הייתה מרוהטת ונוחה ובה העביר הזוג שש שנים שבהן ליאור, רקפת ומיה נכנסו לשגרה יציבה ומבורכת. במקביל, גרף התקלות התחיל להתמתן. מה שעדיין איתגר הייתה ההגעה היומיומית למשפחתון של מיה, זו התבצעה בנסיעה ברכבת במשולב עם אוטובוס ולקינוח הליכה ברגל – סה"כ כחצי שעה לפחות לכל כוון, אתגר ברור בימים גשומים ובמהלך השלג בחורף. במהלך הזמן הזה ליאור סיים את הלימודים בהצלחה וקיבל Open Grad Work Permit שמוגבל לשנה אחת בלבד וללא אופציה להארכה. לשמחתו התקבל די מהר לעבודה בחברת אנימציה. הייתה תחושה של התייצבות והרגשה שאולי רצף התקלות נרגע,
אבל זהו, שלא בדיוק.
לדאבונו של ליאור הביצוע המעולה והיעיל שלו בעבודה הניב לו את התוצאות ההפוכות. הצורך בליאור לעבודה בפרויקט, הסתיים מהר מהמצופה ותוך 3 חודשים הוא מצא את עצמו ללא עבודה. ליאור נקלע למצב בלתי אפשרי. מצד אחד היו בידיו המלצות שפתחו לו דלת לכל חברת אנימציה נחשבת, ומצד שני כל חברה שפנה אליה הייתה צריכה אותו לפרויקטים ארוכים מ-9 החודשים הנותרים, ולכן נדרשו לקחת עליו ספונסרשיפ. לצערו, לא נמצאה חברה שהסכימה להתחייבות.
ליאור ורקפת, זוג יצירתי, אלתרו מיד פתרון. הפעם זה היה תורה של רקפת להשתלב בלימודים, בכדי לאפשר להם להמשיך להתגורר במקום עם ויזת סטודנט. כיוון שרקפת היא בחורה מולטי-דיסציפלינרית האפשרויות היו רבות. את התואר הראשון עשתה בישראל במערכות מידע ניהוליות, כאשר בתחילתו שילבה לימודי אמנות. לכן היה לה טבעי לחפש משהו בתחום עיצובי. ליאור איתר עבורה את
(LaSalle Collage כיום) The Art Institute of Vancouver
שבו נרשמה ללימודיי עיצוב פנים. המוסד הסכים שרקפת תרווח את הלימודים משום שטיפלה בפעוטה צעירה וכך קנה להם המהלך שנה וחצי נוספות להשלים את תהליך התושבות. באותו זמן נעזר ליאור ביועצת ההגירה אתל כהן ושהצליחה להחתים אותו בהמשך על פרויקטים נוספים באנימציה. העבודה הקנדית בתחום לימודיו הקנתה לו עדיפות (תוספת 600 נקודות לדירוג) והזוג הגיש בקשה לקבלת PR שהוא סטטוס התושבות החוקי.
זו הייתה הפעם הראשונה שרקפת וליאור חוו יציבות ממשית ונחו מסחרחרת התקלות שאפיינה את השלב הראשון שלהם ברילוקיישן. רקפת סיימה את לימודי עיצוב הפנים בציונים גבוהים והשתלבה בעבודה גמישה שאפשרה לה לגדל את מיה בנוחות. את הPR קיבלו לקראת סוף 2019 ובשל התקופה הארוכה ששהו בקנדה כסטודנטים הם היו זכאים להגשת בקשה לאזרחות קנדית בלוח זמנים מקוצר. שנתיים לפני קבלת תושבות הקבע, נפרדה רקפת מאביה שנפטר לאחר מאבק של שנתיים בסרטן. אימה של רקפת המשיכה להפגין אמון ותמיכה בדרכם ולסייע להם ככל שיכלה.
בזמן ההתמודדות עם המשבר העולמי של הקורונה, לרקפת לא הייתה עבודה מספקת וליאור בדיוק סיים חוזה והיה מחוסר עבודה לתקופה ארוכה. הם חיפשו מקור להכנסה נוספת ובמאמצים משותפים ובהשראת ביתם מיה, הם הוציאו לאור כמשפחה ספר ילדים Mia’s World of Imagination/Seven Days of Adventure”". מיה יצרה את הדמויות הבסיסיות, ליאור אייר ורקפת כתבה. הספר עוסק בילדה שנשארת בבית עם ההורים שלה ובזמן זה מדמיינת עולם מרהיב משלה בכל פעילות שהיא עושה.
היציבות וההתבססות בצד הרגיעה הנפשית אפשרו לרקפת וליאור לגדל את מיה שכיום בת 7 לחיים שמחים ומלאי חברים. הם גם אפשרו לליאור למצות את הפוטנציאל שלו ולהגשים את החלום במלואו. לאחרונה זכה ליאור בפרס האיימי הנחשק על עבודתו כאמן תלת מימד כחלק מקבוצת האנשים שיצרו את שלוש העונות של הסדרה "The Dragon Prince". משם פנה לפרויקטים אחרים בחברות נחשבות. הפרויקט הנוכחי שבו הוא עוסק הוא חלק מהפרויקטים של דיסני ג'וניור.
"החשיבה החיובית שלנו, היא שאפשרה לנו להמשיך" אומרת רקפת "תלאות הדרך היו קשות ונתקלנו באינסוף תקלות. אבל חשוב לזכור שכל דבר שנראה כמו משבר או צרה, סופו להיגמר. חשוב לשמור על חשיבה פוזיטיבית ולקוות לטוב". ועוד מוסיפה "אנחנו עברנו חלקים גדולים בתחילת המסע מאוד לבד. אנו התברכנו ברב שמוליק שליווה אותנו בתחילת הדרך, אבל היום הקהילה התחזקה וקיימות בה קבוצות נהדרות שתומכות, ביניהן מאמעטפת לתמיכה בנשים בהריון ולאחר לידה וה WE-להעצמה נשית. אז חשוב לא להתבייש ולהיעזר. כיום אנחנו הנשים נהנות מהביחד שלנו. ומה הייתי רוצה לראות בעתיד? אולי שיום אחד מישהו ירים את הכפפה ויקים קבוצה לגברים? הם די בודדים. זה בהחלט ישלים את המארג הקהילתי".
לרולרקוסטר התקלות המתיש שקידם את פני רקפת וליאור בשלבים הראשונים במעבר לקנדה היה פוטנציאל לרפות את ידיהם. העובדה שהגיעו עם תקציב כה מוגבל שמרה אותם במוד הישרדות מתמשך. אבל רקפת וליאור פעלו כצוות משימה מנצח. הם רתמו את כל כוחות הנחישות, האמונה בדרך והיצירתיות, הם המציאו את עצמם מחדש והגיעו להישגים נפלאים הן ברמה האישית והן במשפחתית.
