top of page
  • rinatsneg

איך להיות חילונית, שלא מאמינה באלוהים, ששמה עץ אשוח בדצמבר, ועדיין הכי יהודיה שאפשר

על שייכות וזהות - סיפור הרילוקיישן של מגי קרפילובסקי


מפגש מרתק עם מגי, שעלתה לישראל מקייב ולא הרגישה שייכת עד הסוף. גם בקנדה מגי לא מצאה את עצמה נופלת בטבעיות לתוך הקטגוריות היהדות המקובלות של אורתודוכסי/קונסרבטיבי/רפורמי. לכן עשתה מעשה, יצרה לעצמה זהות מחוץ למשבצות הנתונות, ועם כל זה הלכה ועמדה בראש שני אירגונים היהודיים, בכדי לקדם בקהילה את התפיסה הפלורליסטית.


מגי יושבת מולי. שיער להבה, עניים בורקות, פצצת אנרגיה - מנוע של עשיה. רק לאחרונה עזבה תפקיד נחשב ברמה הארצית בקנדה ולקחה על עצמה משרת דיירקטורית במרכז פרץ בונקובר, מרכז לתרבות יהודית חילונית. במקביל קיבלה על עצמה תפקיד התנדבותי כנשיאה בבורקווסט, מרכז יהודי בפרברי ונקובר. המעברים האלו הם חלק מהתהליך של מגי, ששמה את גיבוש הזהות במרכז. בשנים האחרונות מגי מצאה את עצמה מעצבת לה ולמשפחתה זהות יהודית ייחודית שנכונה להם.


החיים של מגי מתמצים בבחירות. הבחירה להחזיק בזהות יהודית ואישית שמחברת קצוות, הבחירה לשלב תחומי עיסוק שלפעמים נחשבים מקוטבים, והבחירה להיות בבחירה. מגי הפסיקה מזמן להרגיש שלא נוח עם הבחירות שלה. היא לא תתן לשום גורם מהחוץ להחליט עבורה. מבחינתה, החיים הם תנועה ובחירה מתמדת. גם היום כשהיא מתגוררת עם משפחתה הצעירה בונקובר רבתי, היא מקפידה להמצא במצב של בחירה.


סיפור הרילוקיישן של מגי לא ממש התחיל ככה.


בגיל 20 אחרי שסיימה צבא, רתמו אותה ההורים לתוכנית המשפחתית להגר לקנדה ומינו אותה להיות כוח החלוץ. זו היתה תחילת שנות האלפיים בישראל. פיגועים בכל מקום, ההורים שעלו מקייב בשנות ה90 עם מגי והאח הצעיר, קיוו לחיים טובים ויציבים, ופגשו בישראל מצב בטחוני שלא ציפו לו. הארץ נכנסה לתקופת האינתיפדה ועברה את מלחמת המפרץ. האיום האינטנסיבי ערער את תחושת הבטחון של המשפחה, דחף אותה לגבש תוכנית ב' ולשלוח את מגי להתניע את התהליך.


כשמגי נשלחה לקרובת משפחה בונקובר, היא כבר התקבלה לתואר ראשון באוניברסיטת SFU, תואר שרשמו אותה אליו ולא התעכבה לבדוק מהו. במקביל אירגנו לה מקום שהייה אצל אותה חברת משפחה, פרופסור באוניברסיטה וכל מה שנדרש ממנה היה לעלות על המטוס ולפעול לפי התוכנית. מגי יצאה לדרך לבצע את המשימה המשפחתית. התוכנית היתה פשוטה: מגי תלמד ותעבוד תחת סטטוס ויזת סטודנט עד שהוריה ואחיה בן החמש יוכלו להצטרף לדרך.


רק שתוכניות לבד ומציאות לבד.


באותו קיץ מגי עלתה על הטיסה לונקובר בחוסר רצון מוחלט, נחתה בעיר והתחילה ללמוד באוניברסיטה. היא שמה בצד את הזהות הישראלית והתמסרה לזהות החדשה שלה כסטודנטית בקנדה. אלא שבאביב היא שבה חזרה.

העובדה שהצליחה בלימודים בSFU והעובדה שפגשה באוניברסיטה צעיר קנדי חמוד, ישראלי לשעבר, שחיזר אחריה, לא שינו הרבה. ברגע שסבתה חלתה בסרטן סופני ונפטרה, ברגע שראתה את משפחתה בטראומה, היא הבינה איפה היא צריכה להיות. באחת שיבשה את התוכניות המשפחתיות וחזרה לארץ.


מגי חזרה לישראל, התאחדה עם המשפחה, לבשה חזרה את הזהות הישראלית והחליטה לקחת את השליטה לידיים. בזמן קצר התארגנה על עבודה, נרשמה והתקבלה לאוניברסיטת תל אביב לתואר לפי בחירתה, ואפילו חידשה קשרים עם החבר הקודם, זה שהשאירה מאחור כשיצאה לקנדה. התקופה בקנדה הפכה לעמומה ומרוחקת, כאילו לא התרחשה.


מה שהיא לא צפתה שיקרה, זה שאלי, אותו סטודנט ישראלי-קנדי חמוד, יבוא לביקור מולדת,

שתכליתו - מגי. הגעתו של אלי זרקה את מגי למקום של בלבול. מתוך תחושת מרחק מהחוויה הקנדית, ומתוך הבנת פערי המנטליות בינה לבין אלי הקנדי, מגי שאלה עצמה "מי אני? האם אלי ואני בכלל מתחברים? האם המגי שהייתי בקנדה והמגי שאני בישראל אחת הן? מהו בעצם עמוד השדרה של הזהות שלי?"

הבילבול החזיר אותה לימים שרק הגיעה לישראל כילדה, כולה גאה ביהדות שלה. אבל כשההורים שמו עץ אשוח מקושט לכבוד השנה האזרחית, מגי הבינה שהיא שונה. הסביבה הגיבה לעץ בביקורתיות. מגי התביישה להביא חברים הביתה. החג האהוב, שהסב שמחה למשפחה, הפך למשהו להתבייש בו. מחווית עונג, הפך לסמל של אי קבלה וסטיגמה. מגי אז פיתחה עויינות כלפי היהדות ורגשות אנטי.


נראה שאלי (שהתברר כגבר חכם, ומאוד מאוד נחוש) חש בבילבול של מגי ובמורכבות. הוא הזמין את מגי לחופשה לבד, רחוק מכולם. אחרי כמה לילות סוערים בצימר בנהריה, מגי עשתה אינטגרציה. לא רק עם אלי...היא התחברה שוב עם החלקים שבה שייצגו את העולה החדשה מקייב, את הסטודנטית מקנדה ואת הישראליות שבה. בנהריה הבינה שמקומה לצד אלי.


השניים קיבלו החלטה להפוך לזוג. אחרי שנה וחצי של יחסים בlong distance , מגי הגיעה לביקור בונקובר לגבש עם אלי תוכניות לעתיד. אלי שכבר הפך למהנדס, בדק מרחוק את שוק העבודה בארץ, וכיוון שהבדיקה לא נשאה תוצאות מהירות, הם חזרו לקנדה. תוך זמן קצר החליטו על חתונה ונישאו.


כך יצא שבלי להתכוון, תוכניות ההגירה המשפחתיות של הוריה של מגי יצאו לפועל. מגי שזכתה בסטטוס תושבות קנדי מעצם הנישואין לאלי, עשתה ספונסרשיפ על הוריה ואחיה, ופתחה לפניהם את האופציה לעבור לוונקובר.


ומה עם המשפחה?

ההורים שכבר אושרו לעבור לקנדה מצאו עצמם מתעכבים בישראל. בשעה שאביה חיכה לצאת לפנסיה מחברת החשמל, כדי לצאת לוונקובר בנוחות, האם לקתה בסרטן ונזקקה למערכת הבריאות הישראלית. לפני 7 שנים, כשמגי היתה כבר אם לשני קטנים הצטרף אליה אחיה והחל לגור איתה. במשך שנתיים מגי טיפלה בשני פעוטות ומתבגר אחד במשבר, שמאוד התגעגע הביתה. לפני חמש שנים, ולהפתעת כולם, ההורים עברו כתושבים לקנדה בתהליך חלק, למרות ההיסטוריה הרפואית של האם.


במהלך התקופה בקנדה מגי המשיכה והתמודדה עם סוגיית הזהות, זו שהתחילה כבר בארץ ושחוותה כנערה מתבגרת. גיבוש הזהות הוא גם שעיצב את הבחירות המקצועיות שלה. לרשותה כבר עמד תואר ראשון קנדי במדעי הקוגניציה ופסיכולוגיה חינוכית ותואר שני בחינוך, שהתמקד בתפיסות החברתיות של פלורליזם ובחירה חופשית במערכת החינוך.

כבר בבחירות הלימודיות האלו מגי סטתה מהדרך שהמשפחה התוותה, כשעמדה על כך שתסיים תיכון במגמה ראלית ומחשבים. כבר בבחירות שלה בישראל לעבוד בקיץ במחנה לילדים בסיכון או לעבוד עם ילדים חולי סרטן בבי"ח וולפסון, מגי הבינה שהיא מוצאת משמעות בעבודה חברתית וראתה שהיא נמשכת לארגונים ללא מטרת רווח במשרות שמשלבות מחקר ויישום.


אלי מצידו תמיד עמד על כך שמגי תלך בעקבות נטיות הלב, תחתור למטרות שלה ותתנסה במה שהיא אוהבת. אלי תפקד הן כמפרנס והן כדמות הטיפולית המרכזית מול הילדים, בשעה שמגי לקחה את הזמן להעמיק בלימודים ולבדוק מה נכון לה. כשהגיע הזמן, אלי לקח את התור, והמשיך לתואר שני בהנדסה.


בתהליך האינטגרציה בין זהויות , התחילה מגי החלה לבחון את היהדות שלה כשהיא שמה את העויינות הישנה בצד. היתה לה החלטה ברורה, שלא לאפשר לגורם חיצוני להגדיר אותה, שלא לאפשר לסמכויות ולרשויות להחליט אם היא שייכת ולמה. היא תעשה את זה בתנאים שלה. מגי בחרה לנסח לה ולמשפחתה זהות אקלקטית ועדיין מאוד יהודית. עוד לפני הולדת הילדים היא 'גררה' את אלי לפעילויות של הילל, התא היהודי באוניברסיטה, עברה בJCC עם קשישים וניצולי שואה ועוד. לאחרונה לקחה על עצמה תפקיד נשיאה במרכז היהודי בורקווסט, שמשרת את פרברי העיר.


היום מגי לא מתנצלת על שום בחירה ולא מאפשרת לאף אחד לשפוט אותה. היא שמה בבית עץ מקושט לכבוד השנה האזרחית, מנהלת בית חילוני ובמקביל מבססת את הזהות היהודית של הילדים, ללא צורך באמונה אלוהית. מגי מקפידה שהילדים ילמדו תנ"ך עם מורה פרטית ויכירו את הדמויות והסיפורים, כי זה הספר היהודי המיתולוגי המשמעותי לה. היא שולחת את הילדים ל"קמפ מרים" המזוהה כישראלי, ובנוסף יש להם מורה פרטית ללימוד השפה העברית.


בבחירה המקצועית שלה מגי השאירה מאחור תפקיד בכיר של דיירקטורית ברמה הארצית National Director of Community Impact של האירגון שלא למטרות רווח United Way’ וזאת אחרי שרשמה שם הצלחות ניכרות. היא עשתה זאת כדי לקחת על עצמה תפקיד משפיע כדיירקטורית של מרכז פרץ בונקובר, מרכז לתרבות יהודית חילונית, וכל זה, כדי להיות זו, שתרחיב לקהילה בונקובר את מרחב האפשרויות שלה.


מגי פה לאפשר פלורליזם ולהבטיח שהקהילה היהודית תכיל בתוכה את מגוון הזרמים והתפיסות שיש. בשיטות הניהול שלה היא אמנם משלבת את הישירות הישראלית עם מה שלמדה בקנדה בקורסי המנהיגות, ובכלל זה העידון והגינונים הקנדיים. אבל הקעקוע על הרגל שלה מספר את הסיפור המלא.

הסברס הצבעוני, שתופס חלק בולט מהשוק, מסמל את הצבריות הנחשקת. זו, שרק אחיה שנולד בישראל זכה לה, אבל עכשיו היא גם מגי: עוקצנית מבחוץ אבל טעימה מבפנים. מגי מעידה על עצמה שהיא אדם קשה, אשה בטוחה בעצמה, ברורה ולא מתחנפת, אבל גם טובה ותורמת לעולם.

בדיוק כמו ישראל






251 צפיות0 תגובות

Comments


bottom of page