"באנו לונקובר עם תקציב מוגבל וכעבור חודשיים נגמר הכסף"‌ – סיפור הרילוקיישן של אילנה‌ ביננבאום

אילנה ורומן נחתו בנוקובר ב‌2011. זוג נשוי, בני 29, שביחד מגיל 18‌. את ונקובר הם הכירו רק מחיפוש‌ באינטרנט. רומן, אדריכל, שרק סיים לימודים, ואילנה מורה למתמטיקה, מילדי העליה מברה"מ ב‌ 1990 הרגישו שלישראל אין עתיד עבורם: "‌‍‌המדינה תמשיך תמיד להתקיים, אבל בגלל המצב הבטחוני‌ וה‌הכרח ‌‍‌להפנות את תקציב המדינה לבטחון, הכל נפגע. ובעיקר החינוך"‌‍‌. הרגשנו שאנחנו יכולים‌ להגיע ליותר, אבל זה לא יקרה בישראל‌”‌. רומן ואילנה הבינו שעם המשכורות הנמוכות שקיבלו בישראל‌ לא תהיה להם‌ ‌אפשרות ‌‍‌לבנות משפחה ולבסס אותה כלכלית. הם התלבטו לאן מהגרים והפור נפל על‌ קנדה.‌ 3‌ שנים לאחר הגשת המסמכים, אילנה ורומן הגיעו לונקובר עם סטטוס‌ PR‌ הנכסף. בחודשיים‌ ‌הראשונים עבדו בקדחתנות במציאת עבודה. כל יום מתשע עד חמש, שליחת אינסוף קורות חיים ויצירת‌ קשרים בקהילה‌ ‌כדי שיכירו אותם‌‍‌, ואולי יוכלו לעזור במציאת עבודה והכוונה. "אני חושבת ששלחתי את‌ קורות החיים שלי לאיזה ‌50‌ איש , לכל אחד שפגשתי והסכים, וביקשתי שיתקנו לי אותם. לא היה לי אז‌ מושג, כמו שגם כיום אין מושג למי שמגיע, כמה קורות החיים שלי לא נכונים לעין הקנדית. זה לא רק‌ הפורמט, זה גם רמת הפירוט ומה צריך ולא צריך להופיע שם. היום אני עושה את זה עבור אחרים. לא‌ מזמן מישהי שתיקנתי לה את קורות החיים, התקבלה לראשונה לעבודה".‌ מה שבולט בסיפור של אילנה זו היכולת להעיף את האגו הצידה ולהתרכז במשימה, ללכת עליה בכל‌ הכח בלי להתאבל על ההשכלה והסטטוס שהשאירה מאחור "כשהגענו פדינו את כל החסכונות‌ והקרנות שלנו. כעבור חודשיים הכסף נגמר. לא היתה ברירה אלא להשתלב בעבודה". ואכן בתום‌ החודשיים אילנה התקבלה לעבודה בשכר מינימום ב‌Money Mart‌ סוכנות להלוואות דחק בריבית‌ גבוהה. "אני בטוחה שלא היה אכפת לך להתחיל נמוך כי לאורך הדרך רק עלית בשכר שלך?" שאלתי‌ וכמעט קבעתי "תתפלאי אבל לא. כמעט כל העבודות שלי בשנים הראשונות היו בשכר מינימום, אבל לא‌ היה ‌לי ‌‍‌אכפת. חוץ מזה שלא היתה לנו ברירה אלא להתפרנס, פה, בסופרמרקט או בכל דבר, התחלנו‌ לצבור נסיון קנדי, וזה היה שווה זהב".‌ ‌במקביל רומן עשה את המסע שלו בחיפוש עבודה. בחודשיים הראשונים הוא עבר באופן שיטתי את כל‌ משרדי האדריכלות בעיר והשאיר להם ספרון שיצר עבורם ובו תאור קצר עליו ותחומי התמחותו בליווי‌ פורטפוליו עבודות מצולם. להפתעתו אף אחד לא פנה אליו, אפילו לא להבהרות או שאלות. אפס‌ התייחסות. את המשרה הראשונה קיבל בדרך יהודית מסורתית. רבי שמוליק שידך אותו לאדריכלית‌ שהכירה לו את הבוסית הראשונה שלו, מעצבת ומתכננת פנים ישראלית מצליחה מאוד. "הדילמה שלנו‌ היתה איך בכלל נתחבר לבית הכנסת, אפילו לצורכי נטוורקינג?‌ ‌איך נרגיש אצל רבי שמוליק? ידענו‌ שהקשר שלנו לדת היה חלש מאוד".

חברים שכנעו אותם לנסות ולשמחתם החיבור היה נעים והניב את‌ התוצאות הרצויות.‌ ‌משם הדרך המקצועית המשיכה ונבנתה. אילנה מצאה שהיכולת שלה לא להתבייש לשאול שאלות‌ לעומק, להמשיך ולהתעקש, עד שהיא מבינה, היתה הכלי העיקרי שלה להצלחה. קורס ההכשרה‌ הבסיסי ב‌Money Mart‌ וגם העבודה לאחר מכן חשפו אותה למושגים בנקאיים מגוונים, שהשיגה בהם‌ שליטה ובקיאות, כיוון שלא התביישה לשאול שוב ושוב עד שממש הבינה. כשיצאה למשרה ב‌CIBC‌ היא‌ כבר ידעה על עולם הבנקאות הרבה יותר מהעובד החדש הממוצע.‌ ‌"ואיך התמודדת עם השפה האנגלית?" – "היה קשה. האנגלית שלי היתה הכי בסיסית שאפשר. בראיון‌ הראשון רעדתי כולי, אבל העבודה במקום דובר אנגלית והחשיפה היומיומית ביססו את הבטחון". אחרי‌ 4‌ שנים ב‌CIBC‌ אילנה עברה ללמדא-חברת לומדה ישראלית בראשות ישראלית מצליחה מאוד. שם‌ הוצבה בתפקיד אשת מכירות שממנו עברה להיות‌ c Customer Success Manager‌, מי שמטפלת בלקוח‌ ומשמרת אותו. גם שם אתגר השפה לא פסק "‌‍‌מצאתי את עצמי מכינה סדרת נוסחים לפתיחת שיחה‌ ופתיחת כל אימייל וגם לסיומו. היתה לי ממש מחברת עם משפטים שכיחים שחזרתי עליהם, שיננתי‌ והשתמשתי על בסיס יומי. שמרתי לעצמי אימיילים שקיבלתי ואהבתי את הניסוח שלהם‌‍‌. וגם ש‌יכתבתי את השיחות המוקלטות של הקולגות שלי כדי ללמוד משפטים ומושגים שיעזרו לי בשיחות שלי ".‌ ‌מבחינתה אין דרך אחרת, חוץ מעבודה קשה, התמדה ולא לפחד לשאול גם אם נוצר הרושם שהיא לא‌ יודעת "אנשים חושבים שכולם יותר חכמים מהם ויודעים יותר, אבל זה לא נכון, כולנו מתחילים‌ מנקודה דומה. אנשים חוששים לשאול דברים, חושבים שזה‌ ‌מוריד מערכם ושהם נתפסים לא חכמים או‌ חוששים לנדנד, אני לא חוששת, אני שואלת את כל השאלות שלי ומצד שני אני מרשה לעצמי לטעות רק‌ פעם אחת. סולחת לעצמי על הטעות ובתנאי שהיא קורית רק פעם אחת".‌ לאורך השנים רומן ואילנה בחרו להרחיב את המשפחה. הדרך לא היתה קלה ובתחילתה היו הריונות‌ שהסתיימו בהפלה. כיום לאילנה ורומן בת ובן מקסימים "זה לא היה קל. ואולי זו גם הסיבה שיש לנו‌ היום את אירגון מאמעטפת שבו אני פעילה, כדי לעמוד לצד נשים בשלבי ההריון השונים וגם לאחר‌ הלידה. לתת את התמיכה שכל כך חשובה. מה שאני עשיתי למען עצמי זה לקבל ליווי של‌ פסיכותרפיסטית שעזרה לי לעבד את החוויה ואת כל מה שנגרר לתוכה. אני מאמינה גדולה בעזרה‌ מקצועית. זה משמעותי וחשוב למצוא מישהו/י שמתחברים אליהם. במקרה שלי מדובר במישהי‌ שחוותה הגירה ויודעת מה זה לעבור משברים בארץ אחרת".‌ ‌בשנים האחרונות אילנה ורומן הגשימו עוד חלום והביאו את הוריה של אילנה בספונסרשיפ. ההורים‌ גרים סמוך אליהם ונהנים מחיים של נוחות וקירבה לנכדים. בבית אילנה מדברת עם הילדים עברית‌ ורומן רוסית. אין כמעט אנגלית בבית. ככה הם בוחרים לשמר את השפות ולגדל ילדים טריי-לינגוואל.‌ זה כנראה לא מקרי שרוב החברים של אילנה ורומן הם ישראלים ומהגרים. "המהגרים מבינים מה זה‌ ליצור עולם מכלום, לאסוף בכל יום אנרגיה‌,‌ כוחות ומוטיבציה ולצאת החוצה להלחם ולהצליח. יש‌ הרבה סביבנו ששוקעים לתוך חוסר מעש, בודדים עצובים. לשבת בבית ולרחם על עצמך זה הדבר הכי‌ גרוע שאת יכולה לעשות. הטיפ הכי גדול שלי אליכן זה: תוציאו את עצמכם מהבית ותפגשו. תצרו רשת‌ חברתית סביב. משם יגיע שפע של ידע ודרכים להגיע‌ ‌לחיים יותר טובים‌‍‌ פה‌‍‌. ויש לי מסר אלייך, זו שכעת‌ בבית - צאי לעבוד לא משנה במה. בקנדה כל עבודה מכבדת את בעליה. בניגוד לישראל, עבודות‌ הצווארון הכחול מתוגמלות פה‌ יפה‌. צאי לעבוד אפילו בשכר מינימום, גם אם כל מה שתרוויחי יצא על‌ מעון לילד. את תרוויחי ובגדול, גם את השפיות שלך וגם את הזהות והעתיד המקצועי שלך." ‌וטיפ אחרון שאילנה מנדבת למשפחות ולנשים בתחילת הדרך "תקיפו את עצמכם במומחים. לא רק‌ כאלו שיודעים טוב את התחום שלהם, אלא גם כאלו שנותנים לכם השראה. תקיפו את עצמכם באלו‌ שמוציאים אתכם מתחום הנוחות שלכם ופותחים לפניכם עולם של אפשרויות. בזכות כאלו הצלחנו‌ ומינפנו את עצמנו לחוסן כלכלי שלא דמיינו כשיצאנו לדרך".‌